החלטה בתיק רת"ק 22572-05-12

1.                  בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כבוד הרשם הבכיר ב' שלו) מיום 24.4.12, בגדרו נדחתה תביעתה של המבקשת כנגד המשיבה (להלן: פלאפון).

2.                  תביעתה של המבקשת סבבה פנייה של פלאפון אליה שבעקבותיה החליפה המבקשת ארבעה מכשירים ניידים שברשותה. המבקשת טענה כי הובטח לה שהמכשירים הישנים ישארו בידיה ללא כל תשלום נוסף (בשל היעדר האפשרות להעביר קבצים שנשמרו בהם למכשירים החדשים), וכן הובטח לה שיהא עליה לשלם סכום של 360 ש"ח עבור המכשירים החדשים, ועלות התכנית תיוותר כשהיתה ערב השינוי. בפועל האמיר חשבונה החודשי ב- 600 ש"ח בקירוב לחודש. פניות לפלאפון לא הועילו. בכתב התביעה עתרה המבקשת לחיוב פלאפון בסכום של 31,900 ש"ח, כאשר סכום זה מורכב מתשלום 600 ש"ח לחודש למשך 36 חודשים (לכל אורך תקופת ההתקשרות, שתסתיים בתחילת שנת 2014), פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 6,000 ש"ח ופיצוי עבור "אובדן  עבודה בגלל התעסקות עם נציגי פלאפון" בסכום של 5,000 ש"ח.

3.                  לכתב ההגנה צירפה פלאפון את החוזים שנכרתו עם המבקשת עובר למעבר המסלול, כאשר האמור באלה שולל את גרסתה של המבקשת. כתב ההגנה הוגש ביום 14.12.11, למעלה מארבעה חודשים לפני הדיון שהתקיים ביום 17.4.12. המבקשת, שאין חולק שכתב ההגנה הגיע לידיה זמן רב לפני הדיון, טענה במהלך הדיון שלא טרחה לעיין בכתב ההגנה ונספחיו "כי אין לי מספיק סבלנות לקרוא את כולם". לאחר שבמהלך הדיון עיינה בחוזים המצורפים לכתב ההגנה טענה המבקשת, לראשונה, שהחתימה שעל החוזים אינה חתימתה.

4.                  בית המשפט קמא דחה את התביעה בקובעו שלא עלה בידי המבקשת להוכיח את תביעתה. הוא הבהיר שהמבקשת לא הציגה מסמכים המבססים כדבעי את הטענה לפיה חל גידול בחשבון החודשי שהיא משלמת לפלאפון; ציין שחלק ניכר מהתביעה צופה פני עתיד, מתוך הנחה שההפרש בין החשבונות לפני רכישת המכשירים ולאחריהם (שכאמור - לא הוכח כראוי) ימשיך לעמוד בעינו, ותביעה זו טרם התגבשה; וקבע כי המבקשת כלל לא התמודדה עם טענת פלאפון לפיה נכרתו הסכמים חדשים והתשלומים הנגבים כיום תואמים הסכמים אלה. לעניין אחרון זה ציין בית המשפט קמא כי טענת פלאפון לפיה נכרת הסכם חדש היתה ידועה למבקשת לכל הפחות מאז חודש אפריל 2011, וכי בנסיבות אלה, ובפרט כאשר החוזים נמסרו לידה במצורף לכתב ההגנה, לא ניתן לשמוע מפיה את טענת הזיוף המשתמעת המועלה לראשונה ביום הדיון. על רקע קביעות אלה, ששמטו את הקרקע מתחת לעילת התביעה העיקרית, קבע בית המשפט קמא שאין גם מקום לפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, ואין מקום לפיצוי בגין אובדן עבודה, שלא הוכח כלל.

5.                  בבקשת רשות הערעור עותרת המבקשת, בעיקרו של דבר, למתן צו כנגד פלאפון שיחייב אותה למסור לידה את הקלטות השיחות בינה ובין נציגי פלאפון, כשהיא טוענת כי חתימותיה על ההסכמים זויפו וכי השיחות יוכיחו את תוכן המוסכם. כן מעלה היא טענות בנוגע להצעות שהועלו במהלך הדיון, לקביעה לפיה אין בידה לתבוע בגין הפסדים עתידיים, ולתוצאה הנראית בעיניה קשה על רקע העוול שנגרם לה, לשיטתה.

6.                  כידוע, בשל טיבו של ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות, לא בנקל תתקבלנה בקשות למתן רשות ערעור על פסקי-דינו. לעניין זה נקבע כי "העתרות לא מבוקרת לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו" (בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ נ' מאיר, מיום  3.4.08, שאוזכר פעמים רבות: ראו לאחרונה רת"ק (י-ם) 41785-12-11 דרויש נ' זיני, מיום 27.2.12; רת"ק (חי')  17411-04-12 זיו נ' א.מ. יורופ חלפים בע"מ, מיום 7.5.12; לעניין טיבו של ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות כמשפיע על ההליך הערעורי ראו גם רע"א 5773/05 גולטורס נופש ותיירות נ' לו, מיום 24.7.05, בפסקה ה(1) להחלטה; רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שרותי רכב בע"מ נ' דהן, מיום 30.5.11, בחיתום פסקה 8 להחלטה; רע"א 5710/11 לסרי נ' אוטו שי ראשון לציון בע"מ, מיום 10.5.12, בפסקה 3 להחלטה; והשוו רע"א 5287/11 לוי נ' זייפרט, מיום 27.7.11). התערבות מעין זו שמורה בעיקרו של דבר למקרים בהם נראה כי נפלה טעות ברורה על פני הפסק, מצב דברים שלא התקיים במקרה זה. קביעותיו של בית המשפט קמא, לפיהן לא עלה בידי המבקשת להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה, לא נסתרו כלל, שהרי המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית מספקת שתאפשר את קבלת גרסתה בנוגע להפרש בתשלום החודשי. הוא הדין גם לעניין הקביעה לפיה לא ניתן לתבוע נזקים צופי עתיד, כאשר לא הוכחו נזקי העבר האמורים להיות זהים לנזקי העתיד, וכאשר קיים סימן שאלה בדבר האפשרות שהנזקים לעתיד אכן יבואו לעולם.

7.                  אשר לטענת המבקשת לפיה זוייפו חתימותיה על ההסכמים, הרי שלו היתה זו מועלית במועד היה בה כדי לחייב את פלאפון בהוכחת הטענה לפיה החתימות שעל החוזים הן חתימות המבקשת. במקרה מעין זה חל הכלל לפיו שעה שצד לתובענה מכחיש שחתימה הנטענת להיות חתימתו נחתמה על ידו, מועבר הנטל להוכיח את אמיתות החתימה אל כתפי הצד שכנגד (ע''א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ''ד לד(2) 309, 312 (1979); ע''א 5293/90 בנק הפועלים בע''מ נ' רחמים בע''מ, פ''ד מז(3) 240, 261 (1993); ע''א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ''ד נ(1) 499, 504 (1996); ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון הורוביץ, מיום 15.3.11, בפסקה 6 לפסק-הדין; רע"א 2107/11 אי. בי סופט בדייב בע"מ נ' פוליאקובסקי, מיום 31.8.11, בפסקה 4 להחלטה). דא עקא שהמבקשת כבשה טענה זו עד לדיון עצמו, וזאת על אף שהחוזים עליהם התנוססו החתימות הנטענות להיות חתימותיה הועברו לידה זמן רב קודם לדיון, וידוע היה לה על טענת פלאפון בעניין קיומו של הסכם למעלה משנה עובר לדיון. במצב דברים מעין זה, וכאשר בשל טיבו וטבעו של ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות לא מתקיים בו אלא דיון אחד, לא היה מקום לעכב את הדיון בתובענה כדי לברר טענה כבושה שהמבקשת בחרה להעלותה לראשונה במהלך הדיון. מכל מקום, כפי שהובהר לעיל, ממילא לא עלה בידי המבקשת להוכיח תביעתה כדבעי, ולפיכך דומה שאף לו היתה מוכחת הטענה כי לא חתימתה היא המתנוססת על החוזים לא היה בכך כדי לשנות מהקביעה לפיה לא עלה בידה להרים את הנטל המוטל עליה בעניין הנזק שנגרם לה, לטענתה.

8.                  על רקע כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות, וכך אני מורה. מאחר ולא התבקשה תשובה - איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ב, 14 מאי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: